הסיפור שלי
את העיר העתיקה בירושלים פגשתי לראשונה בגיל 8
כילד שהתגורר במרכז הייתי רגיל ליסוע עם ההורים לירושלים באוטובוס של אגד לרדת בבניני האומה לעלות על קו 1 עד הכותל המערבי ללחוש פרקי תהילים , לשאת תפילה , לבקש בקשה . לצאת מהכותל לעלות על קו 1 וחזרה הביתה ....
זכור לי היטב אותו חג סוכות בו התארחנו כמידי שנה בבית סבא וסבתא במאה שערים ... הסתובבנו במחנה יהודה . קנינו מציאות אצל נחום בשוק מאה שערים , התפללנו בברכת כהנים בכתל. נטלנו ארבעת המינים בשטיבלך של מאה שערים, רקדנו ושמחנו בשמחת בית השואבה בתולדות אהרון , והשתובבנו וצהלנו בשמחת תורה בישועות יעקב וכך חווינו עוד ועוד חוויות ירושלמיות אוטנטיות...
כל החוויות טובות ויפות אבל הייתה חוויה מיוחדת שהכי נחקקה בזכרוני חוויה שחוללה מהפך
באותו חג סוכות בו אני כבן שמונה שנים חל המפנה !
בגיל תשע ביקרתי לראשונה בעיר העתיקה בירושלים...
זוכר אני בבירור את התמונה בה אני יושב על עמוד עתיק מעמודי הקארדו. מביט בקשת האבנים של על שרידי בית הכנסת החורבה זכורות לי הסמטאות הריחות הצבעים והאווירה.
חוקוק בנשמתי הדמיון והחלום על אבות אבותי כהנים ולווים וכל עשרת השבטים שהילכו פה ממש בסמטאות אלו..
התקדמנו למקום בו הייתה תצפית לעבר הכותל והר הבית עדין מהדהד בראשי התיאור על חלום יעקב על סולם בו מלאכים עולים ויורדים . ועל אברהם שעקד את בנו יחידו יצחק . שכל זה התרחש פה ממש בהר המוריה הלוא הוא הר הבית...
הרגשתי איך כל ההיסטוריה קמה לתחייה איך החיבור לשרשרת הדורות הופך למוחשי איך אני לא רק שפסי ילד קטן וחמוד שחי כאן ועכשיו אלא חלק משלשלת עתיקה .. כבר אז בגיל 9 הבנתי שאם אני חלק משהוא כ"כ עצום וגדול אז יש לי תפקיד להמשיך את השושלת הזו ולהעביר אותה לדור הבא ....
הפעם כשירדנו לכותל הייתה לזה משמעות אחרת הרבה יותר חזקה...
הביקור בעיר העתיקה ובכותל הסתיים לו אך הזכרונות נשארו חקוקים בליבי .
הזמן עבר. ואני המשכתי כרגיל לבוא לכותל באוטובוס של אגד לשאת תפילה לבקש בקשה ולחזור מייד לבית.
עברו כ 15 שנה ואני כבר בן 24 ונקראתי שוב אל העיר העתיקה
היה זה בשנת 2007 כאשר יצאתי לשוק העבודה והתחלתי לעבוד בארגון יהודי בינלאומי העוסק בהעמקת הזהות היהודית באמצעות מאות פרויקטים בכל רחבי העולם.והנה הוזמנתי למטה המרכזי של הארגון הממוקם ברובע היהודי מול רחבת הכותל.
העונג והשמחה ששאבתי מביקורי בעיר העתיקה היה עצום
ההליכה בסמטאות , האווירה, הריחות, האוויר הצלול , והתיירים מכל העולם פשוט עשו לי את זה .
ומאז לא פספסתי שום הזדמנות לבקר שוב ושוב בעיר העתיקה
בכל ביקור התווספה לי עוד פיסת מידע, לא רק על ההיסטוריה אלא בעיקר על אנשי הרובע היהודי והדמיות המגוונות שמסתובבות בכותל , הקהילות, והדמויות שבחרו לחיות, לפעול, לגדל ילדים ,לחתן נכדים, ובעיקר להית מחוברים לרובע היהודי ולכותל המערבי.
ומאז ועד היום ואני נשאב חזרה שוב ושוב לגיל תשע.
לעוצמה לכוח שאני שואב מהעיר העתיקה והכותל להיותי חלק בשלשלת לעם כה מיוחד..
הבטחתי לעצמי להעביר לכל אדם על פני הגלובוס את ההרגשה הנפלאה הזו
את החיבור
את הכיסופים
את החלום
ובעיקר את התקווה
שהמקום הנפלא הזה נוטע בליבי ובלב אחי היהודים
ואכן משנת 2010 זכיתי להקים את עמותת " ירושלים שבי " העוסקת בחיבור של אנשים מישראל ומרחבי העולם לעיר העתיקה ולכותל .
מחכה לכם בירושלים
שפסי
כילד שהתגורר במרכז הייתי רגיל ליסוע עם ההורים לירושלים באוטובוס של אגד לרדת בבניני האומה לעלות על קו 1 עד הכותל המערבי ללחוש פרקי תהילים , לשאת תפילה , לבקש בקשה . לצאת מהכותל לעלות על קו 1 וחזרה הביתה ....
זכור לי היטב אותו חג סוכות בו התארחנו כמידי שנה בבית סבא וסבתא במאה שערים ... הסתובבנו במחנה יהודה . קנינו מציאות אצל נחום בשוק מאה שערים , התפללנו בברכת כהנים בכתל. נטלנו ארבעת המינים בשטיבלך של מאה שערים, רקדנו ושמחנו בשמחת בית השואבה בתולדות אהרון , והשתובבנו וצהלנו בשמחת תורה בישועות יעקב וכך חווינו עוד ועוד חוויות ירושלמיות אוטנטיות...
כל החוויות טובות ויפות אבל הייתה חוויה מיוחדת שהכי נחקקה בזכרוני חוויה שחוללה מהפך
באותו חג סוכות בו אני כבן שמונה שנים חל המפנה !
בגיל תשע ביקרתי לראשונה בעיר העתיקה בירושלים...
זוכר אני בבירור את התמונה בה אני יושב על עמוד עתיק מעמודי הקארדו. מביט בקשת האבנים של על שרידי בית הכנסת החורבה זכורות לי הסמטאות הריחות הצבעים והאווירה.
חוקוק בנשמתי הדמיון והחלום על אבות אבותי כהנים ולווים וכל עשרת השבטים שהילכו פה ממש בסמטאות אלו..
התקדמנו למקום בו הייתה תצפית לעבר הכותל והר הבית עדין מהדהד בראשי התיאור על חלום יעקב על סולם בו מלאכים עולים ויורדים . ועל אברהם שעקד את בנו יחידו יצחק . שכל זה התרחש פה ממש בהר המוריה הלוא הוא הר הבית...
הרגשתי איך כל ההיסטוריה קמה לתחייה איך החיבור לשרשרת הדורות הופך למוחשי איך אני לא רק שפסי ילד קטן וחמוד שחי כאן ועכשיו אלא חלק משלשלת עתיקה .. כבר אז בגיל 9 הבנתי שאם אני חלק משהוא כ"כ עצום וגדול אז יש לי תפקיד להמשיך את השושלת הזו ולהעביר אותה לדור הבא ....
הפעם כשירדנו לכותל הייתה לזה משמעות אחרת הרבה יותר חזקה...
הביקור בעיר העתיקה ובכותל הסתיים לו אך הזכרונות נשארו חקוקים בליבי .
הזמן עבר. ואני המשכתי כרגיל לבוא לכותל באוטובוס של אגד לשאת תפילה לבקש בקשה ולחזור מייד לבית.
עברו כ 15 שנה ואני כבר בן 24 ונקראתי שוב אל העיר העתיקה
היה זה בשנת 2007 כאשר יצאתי לשוק העבודה והתחלתי לעבוד בארגון יהודי בינלאומי העוסק בהעמקת הזהות היהודית באמצעות מאות פרויקטים בכל רחבי העולם.והנה הוזמנתי למטה המרכזי של הארגון הממוקם ברובע היהודי מול רחבת הכותל.
העונג והשמחה ששאבתי מביקורי בעיר העתיקה היה עצום
ההליכה בסמטאות , האווירה, הריחות, האוויר הצלול , והתיירים מכל העולם פשוט עשו לי את זה .
ומאז לא פספסתי שום הזדמנות לבקר שוב ושוב בעיר העתיקה
בכל ביקור התווספה לי עוד פיסת מידע, לא רק על ההיסטוריה אלא בעיקר על אנשי הרובע היהודי והדמיות המגוונות שמסתובבות בכותל , הקהילות, והדמויות שבחרו לחיות, לפעול, לגדל ילדים ,לחתן נכדים, ובעיקר להית מחוברים לרובע היהודי ולכותל המערבי.
ומאז ועד היום ואני נשאב חזרה שוב ושוב לגיל תשע.
לעוצמה לכוח שאני שואב מהעיר העתיקה והכותל להיותי חלק בשלשלת לעם כה מיוחד..
הבטחתי לעצמי להעביר לכל אדם על פני הגלובוס את ההרגשה הנפלאה הזו
את החיבור
את הכיסופים
את החלום
ובעיקר את התקווה
שהמקום הנפלא הזה נוטע בליבי ובלב אחי היהודים
ואכן משנת 2010 זכיתי להקים את עמותת " ירושלים שבי " העוסקת בחיבור של אנשים מישראל ומרחבי העולם לעיר העתיקה ולכותל .
מחכה לכם בירושלים
שפסי
